מיצג השתתפותי תלוי מקום. שחזור מפה של השכונה באמצעות זכרונות התושבים בלבד.

כשהייתי ילד, כל פעם שהלכתי למקום חדש, אבא היה מצייר לי מפת דרכים קטנה. פתק לבן ועליו בעט כחול, בסגנון רישום ייחודי, תיאור של המסלול עם איורים קטנים של סימני זיהוי בדרך.

רגע לפני שיצאתי מהבית היה מתרחש הטקס הקטן הזה. דף לבן הופך לתיאור מקום. היה משהו אישי במפות האלה. הן היו האופן שבו אבא זוכר את הדברים.

 

היום יש לי מפה דיגיטלית מתחת לאגודל. אני כבר לא עוצר לשאול אף אחד ברחוב איך מגיעים ולא נעזר בשרטוטים של אבא. המפות לא מספרות לי שבצומת הזאת היו פעם מכבי אש, שמאחורי תיבות הדואר קבור פיק הקיפוד, או שכשעומדים בזווית הנכונה הבניין הזה נראה כאילו הוא מרחף באוויר. 

 

״מאיפה שאני עומד״ הוא פרוייקט מיפוי סובייקטיבי מרובה קולות ונקודות מבט. זו הזמנה להכיר שכונה דרך העיניים של תושבי המקום.

​

בשנת 2019 שורטטה מפה בפסטיבל "טאבולה ראסה" בשכונת רמת ישראל-ביצרון בתל אביב.

בשנת 2024 שורטטה מפה בפסטיבל אמנות רמת אליהו בראשון לציון.